הדגמת תצוגה של קליטת ויי פיי של דאסו

“אני לא רוצה להיות אנושי! אני רוצה לראות קרני גאמא, אני רוצה לשמוע קרני רנטגן, ואני רוצה להריח חומר אפל. האם אתם רואים את האבסורד שבקיום הזה?”
– האח קאוויל, מודל סיילוני מס’ 1, באטלסטאר גלקטיקה

אז אולי עם חוסר הרצון להיות אנושי, אי אפשר לעזור לאח קאוויל, אבל האנושות מתקדמת למקומות שבהם אפשר לראות קרני גאמא ורנטגן. לפני כמה שבועות נערך בשיקגו הכנס השנתי של חברת דאסו הצרפתית. דאסו, חברה שהחלה את דרכה כחברת אוויוניקה, ושלה היה עסק צדדי לתכנון באמצעות מחשב, היא כיום אחת המובילות העולמיות אם לא המובילה ב-ה’ הידיעה של הדמיות תלת ממדיות בכלל, ומציאות מדומה ורבודה בפרט לצרכים תעשייתיים. והמציאות המדומה והרבודה משנה תעשיות שלמות ואת הדרכים שבהן הן יוצרות מוצרים – מתכנון של מוצרים פשוטים כמו נייר סופג, ועד חלליות ובדים נמתחים המכילים מעגלים אלקטרוניים ומכוניות מעופפות, כולם משתמשים במוצרים של חברת הענק הצרפתית.

דאסו בשנים עברו שינתה את המחקר הארכאולוגי של הפירמידות, וארכאולוגיה תת מימית, בשחזור של “לה לון” (הירח), ספינת הדגל הטבועה של לואי ה-14. אבל כיום, עם ההתקדמות העצומה של טכנולוגיית המציאות המדומה ופריחתן של מספר פלטפורמות מקבילות של ענקיות כמו פייסבוק-אוקולוס, גוגל ומיקרוסופט, היכולת של יצירת הדמיות מציאותיות להפליא ומדוייקות פיזיקלית עולה מדרגה. הנה כמה דוגמאות שראינו בכנס.

לידיעתו של האח קאוויל, בני אנוש כבר יכולים לראות קרני גאמא, או לפחות גלים וקרינה שלא נמצאת בספקטרום של האור הנראה – ומה שאנחנו יכולים לראות עם כדורי הג’לי שקבועים לנו בגולגולת. בהדמיה שראינו, עוצמות של גלי רשת ויי פיי באוטובוס, תורגמו למפת חום שהוקרנה על קסדת אוקולוס. לפי הצבעים המשתנים, אפשר לדעת באיזה אזורים באוטובוס יש קליטה טובה יותר או פחות – כלי שעשוי להיות מאוד שימושי לאנשים שמתכננים פרישה של רשתות אלחוט בתוך מבנים או על פני שטחים גדולים. באותה הצלחה, טכנולוגיה כזו יכולה לשמש למיפוי של גלי קרינה, החזרי קול, או כל אורך גל אחר ולתת לנו המחשה ויזואלית, שיכולה לגשר על המגבלות של החושים הטבעיים שלנו וליצור הדמיה ממשית של דברים שאנחנו ללא עזרים, לא יכולים בכלל לתפוס או להרגיש. בינתיים, אנחנו עוד לא יכולים להריח חומר אפל.

 

הלב החי

פרויקט אחר, שימושי לא פחות אבל בעל משמעויות ארציות ומיידיות הרבה יותר הוא פרויקט “הלב החי” של דאסו, שנועד לשוק הרפואי, ובמיוחד עבור חברות שמתכננות שסתומים ומרחיבי עורקים (סטנטים, בעגה המקצועית). אמצעים אלה, שמשמשים בניתוחי לב וצנתורים, נועדו לתמוך ב”קירות” של כלי דם הרוסים בלב, או להחליף שסתומים טבעיים בשיקום של לבבות פגועים. האפשרות ליצר הדמיה פיזיקלית מדויקת של הלב, כולל לחצי הנוזל האמיתיים שזורמים ב”צינורות” של המשאבה החיונית הזו שנמצאת לנו בחזה, היא כלי עזר קריטי בתכנון של האביזרים האלה. כך אפשר לבחון אותם ולראות האם העיצוב עומד בעומסים, ללא צורך להשתמש בלב חי. ההדמייה התלת ממדית, מאפשרת לראות הלב מכל הכיוונים, בתלת ממד ובחתכים שונים.

חשוב לדעת שהציוד והתוכנה שדאסו מוכרת ללקוחותיה, הם לא זולים. לא קיבלנו מהחברה מספרים מדוייקים, אבל ההערכה היא שעלות רישיונות השימוש היא בין מאות אלפי דולרים למיליונים. ברם, לפרויקט הלב החי יש הסתעפות זולה יותר, שנועדה גם לאנשים פשוטים. דווקא אחת ההדגמות הכי מקסימות שראינו הייתה הדגמה של הדמיית לב פשוטה באמצעות אפליקציה על סמארטפון ושפועלת על ערכה זולה של 5 דולר של גוגל קארדבורד. הרעיון הוא שבעתיד, במקום לקבל לידיים תקליטור עם נתונים של הדמיות MRI או CT, נקבל הדמיה תלת ממדית של הלב האישי שלנו, זוג משקפי תלת ממד זולים מהרופא, ונוכל לצפות בהדמיה על המסארטפון הפרטי, בעלות זניחה. למי שמצויד כבר בזוג משקפי גוגל קארד בורד או משקפיים תואמים ורוצה להתנסות, אפשר להוריד את האפליקציה מהחנות של גוגל.

 


מציאות מדומה לא הייתה היחידה שגנבה את ההצגה באולם התצוגה הראשי שבקומה השלישית של מרכז הכנסים מקורמיק, בדרום מערב שיקגו. הולו לנס, טכנולוגיית המציאות הרבודה של מיקרוסופט, קיבלה גם היא מקום של כבוד בין המסדות. בהדגמה שהציגו אנשי ענף אחר של דאסו (פלטפורמת ה-3DExperience של דאסו היא למעשה אוסף של מוצרים מתמחים לתעשיות שונות, עם שמות כמו סימוליה לתעשיה, ביווה לתעשיה הרפואית וג’יאוויה לחקר כדור הארץ, אנרגיה וגיאולוגיה), הוצג כיצד הולו לנס משמשת להדרכה של מכונאים, שיכולים למשל להתבונן ברצפה כשהם מרכיבים את משקפי ההולו לנס, ולקבל הדמיה של הצינורות שנמצאים מתחתיה או בקיר, ממש בדומה לחור שפוער הרובה במשחק פורטל.

מתוך ההתנסות שלנו, זה דורש קצת הסתגלות, והתחושה בהתחלה היא קצת מוזרה – אבל זה מדהים כשפתאום יש לך אפשרות לאינטראקציה עם אובייקטים שהם שם – אבל בעצם לא באמת שם, ושאתה לא מודע לקיומם באופן רגיל.

לנהוג במכונית מבלי לנוע

כל ההדמיות שראינו של קסדות המציאות המדומה והרבודה למיניהן, היו מאוד ברורות והגיוניות שיהיו באולם. מה שכן הפתיע אותנו שם, הייתה סימולציה של מכונית מירוץ, שמוקרנת על שלושה מסכים מחוברים, קצת בדומה למה שהמבוגרים יותר בינינו אולי מכירים מאולמות משחקי הווידאו של שנות השמונים.

אלא שגם שם, יש דברים נסתרים מהעין. בניגוד להדמיה הלא מציאותית של משחקי מירוצים, כל המכניקה של שלדת המושב וההגה שמשמשים את השחקן או את הבוחן, מחוברים לתמסורת אמיתית של רכב, ונועדו בדיוק לזה – בדיקה של תמסורות הילוכים על ידי יצרניות רכב, במקום להתקין תמסורות שונות בכלי רכב ולהסיע אותם על מסלול.

 


התמסורות מחוברות למכשיר מיוחד, המדמה עומסים ופיתול (מה שמכונה גם טורק), כדי שיצרניות רכב יוכלו לבחון תמסורות שונות המוצעות להן. התמסורת עצמה מחוברת כאמור להגה שיושב בידיים של הבוחן, וההתנהגות של ה”מכונית” היא בדיוק כמו שהייתה מתנהגת על הכביש. ההדמיה של דאסו משתמשת בנתונים שמגיעים ישירות מהחיישנים שמחוברים למרכב ויוצרים הדמיה של התנהגות מציאותית של רכב, מבלי ממש להעלות אותו על הכביש. אז נכון, פה אנחנו יכולים להתנגש בעצים ובקירות מבלי שייגרם לנו נזק אמיתי, אבל מלבד זאת, ההגה שהחזקנו בידיים התנהג ממש כמו הגה של מכונית אמיתית, ולא עם התחושה הלא מציאותית שיש לרוב למשחקי מירוץ.

רבים מנבאים שהתחייה והגל החדש של המציאות המדומה והרבודה תשנה את חיינו מהקצה אל הקצה, כולל יישומים לא מעשיים אך משעשעים בעליל כמו פוקימון גו, אבל ממה שראינו בשיקגו – דאסו הם לא מאלה שמדברים – אלא פשוט עושים את השינוי הזה: כבר היום ומשנים מאחורי הקלעים הליכי תכנון וייצור של עשרות תעשיות, כאשר המציאות המדומה משחררת את המהנדסים והמדענים מכבלי המציאות הפיזית, ומאפשרת להם לראות את הקולות ועדיין, ליצור הדמיות מדוייקות וישימות לעיצוב מוצרים המשנים את החיים של כולנו.

גילוי נאות: הכותב היה אורח חברת דאסו בשיקגו

אם אתם כבר כאן…
רצינו לבקש טובה.
בכתבה שזה עתה קראתם הושקעו שעות רבות של איסוף מידע, תחקיר, כתיבה, עריכה, גרפיקה, עיצוב, צילום ועריכת וידאו. בנוסף, יש לנו הוצאות קבועות על אירוח האתר, אחסון, שרתי וידאו, גרפיקה ועוד. “החיבור” נעשה על ידי שורה של עיתונאים מקצועיים, שבשבילם עיתונות היא שליחות, אבל היא גם פרנסה – ואנחנו מעדיפים לעבוד עבורכם, הקוראים. התמיכה הישירה שלכם מבטיחה את המשך קיומו של “החיבור” כמגזין עצמאי, אובייקטיבי, חופשי מתלות במפרסמים, ותאפשר לנו להביא לכם עוד סיפורים מעניינים, עוד תכנים שיוגשו בצורות מקוריות, עוד כתבות, עוד סרטונים ובכלל – עוד. לתמיכה במגזין

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 16 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

השאר תגובה

banner