שירות המוזיקה דיזר (Deezer) הושק בישראל

דיזר בישראל

הבוקר (ב'), לאחר חרושת של שמועות וסימנים מעידים כמו שכירת עורכים דוברי עברית, הושק שירות המוזיקה דיזר רשמית בישראל.

מבחינת התמחור, האתר מציע למשתמשים ישראליים מלבד שירות חינמי מבוסס פרסומות ועם הגבלות, התנסות במנוי פרימיום בשקל בודד למשתמשים ישראליים, ומנוי עולה 19.90 שקלים לחודש. מנוי משפחתי של 6 מנויים, יעלה 29.90 שקלים לחודש ואילו מנוי היי-פיי בפורמט FLAC ללא אובדן איכות המיועד לאודיופילים, יעלה 39.90 שקלים לחודש.

על אף העובדה שהאתר והשירות מושקים בישראל, לרבות משרד ונציגות בישראל, עדיין אין לשירות ממשק עברי, שהובטח בתחילת השנה הבאה. סמנכ"ל הסחר של החברה, שהוא במקרה ישראלי, גם בישר על השקת זיהוי מוזיקה במסגרת השירות בשם SongCatcher, הדומה לשאזאם והדגים אותו בפני העיתונאים באולם:

 

 

רקע


דיזר הוא שירות מוזיקה צרפתי שהוקם לפני קצת למעלה מעשור, ב-2006. כמו שירותי מוזיקה רבים אחרים בשעתו, הוא הוקם באופן חצי פיראטי, ועם הקמתו לא הסדיר את עניין התמלוגים על זכויות יוצרים ומיהר להתקל בתביעה מצד איגוד זכויות היוצרים הצרפתי SACEM. במשך השנתיים הראשונות לקיומו הגיע האתר להסכמים עם ארבע מתוך חמש חברות המוזיקה הגדולות, ועד 2011, הוסדרו זכויות יוצרים עבור כשמונה מיליון שירים.

ב-2009, השיקה החברה מודל עסקי שכלל שלוש רמות שירות: חינמית, מנוי ללא פרסומות בכ-5 יורו לחודש, ומנוי פרימיום בעשרה יורו לחודש שכלל גם אפליקציות למערכות הפעלה שונות כמו אנדרואיד, בלאקברי ו-iOS. החברה פעילה כיום בלמעלה מ-185 ארצות, ו-12 מיליון מנויים משלמים, עם 44 מיליון שירים בקטלוג. החברה גם מתגאה בחיבור של השירות שלה לשורה של מוצרים חכמים ורמקולים חכמים כמו גוגל הום, לרבות שעון ה-ionic של פיטביט, שכתבנו עליו כאן.

אנשי החברה מתגאים בתכונת ה-flow, זרם מוזיקלי בלתי פוסק המתאים את עצמו לטעם של המשתמש, תוך שימוש ב-14 אלגוריתמים שונים הלומדים את הרגלי ההאזנה וההעדפות הפרטיות שלו או שלה, תוך הצגה של שירים חדשים שהמשתמש/ת עשויים לאהוב. סמנכ"ל הסחר טוען שהתכונה הזו עדיפה על רשימות השמעה, שגם הן קיימות בשירות.

כיום דיזר הוא חלק משורה של שירותי מוזיקה מצליחים בתשלום, חלקם מטעם חברות גדולות כמו אפל וגוגל, וחלקם עצמאיים, כמו דיזר עצמם וספוטיפיי, כאשר דיזר מצטרף לשורה ארוכה של שירותי מוזיקה ותוכן שנכנסים בחודשים האחרונים לישראל באופן רשמי, כמו למשל ההשקה של נטפליקס בישראל לפני מספר חודשים.

אם אתם כבר כאן…
רצינו לבקש טובה. בכתבה שזה עתה קראתם הושקעו שעות רבות של איסוף מידע, תחקיר, כתיבה, עריכה, גרפיקה, עיצוב, צילום ועריכת וידאו. בנוסף, יש לנו הוצאות קבועות על אירוח האתר, אחסון, שרתי וידאו, גרפיקה ועוד. “החיבור” נעשה על ידי שורה של עיתונאים מקצועיים, שבשבילם עיתונות היא שליחות, אבל היא גם פרנסה – ואנחנו מעדיפים לעבוד עבורכם, הקוראים. התמיכה הישירה שלכם מבטיחה את המשך קיומו של “החיבור” כמגזין עצמאי, אובייקטיבי, חופשי מתלות במפרסמים, ותאפשר לנו להביא לכם עוד סיפורים מעניינים, עוד תכנים שיוגשו בצורות מקוריות, עוד כתבות, עוד סרטונים ובכלל – עוד. לתמיכה במגזין

 

אולי יעניין אתכם גם...

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 21 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת, לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

2 תגובותהשמיעו קולכם

השמיעו את קולכם

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

banner