מחשב מחובר תמיד סנאפדרגון

כתבנו כאן רבות בחיבור על המחשבים המחוברים תמיד, המבוססים על מעבדים של סמארטפונים. בשבוע שעבר יצא לנו להניח ידיים על דוגמת הנדסה של מחשב כזה, והנה הרשמים שלנו מכמה ימים של התנסות איתו. חשוב להדגיש שהיחידה שקיבלנו לידיים הוא מחשב דוגמא עבור מהנדסי החברה, ולא מוצר מוגמר וסופי, כך שהיינו סלחנים איתו.

המחשב שקיבלנו לידיים הוא ה-NovaGo של אזוס. במבנה ובמראה הוא דומה מאוד למחשבי ה-Flip של החברה, כלומר שהמסך מסתובב על צירו 360 מעלות כך שהוא גם הופך לטאבלט מגודל וכל מצבי הביניים. זהו מחשב עם מסך 13 אינץ’, בהפרדה של Full HD, יציאת HDMI, ושני שקעי USB מדור 3 בצדו השני. מה שלא שגרתי בנוף באופן יחסי במחשב הזה, הוא מגש לכרטיס SIM  וכרטיס זיכרון מיקרו SD שנמצא בצלע הימנית, שגם אותו פותחים עם דוקרן ייעודי בדיוק כמו שהייתם עושים בסמארטפון. אנחנו עוד נשוב אליו.

המחשב מגיע עם מקלדת מלאה (מקשים לא מוארים אמנם, אבל ייתכן שזה פשוט בגלל היותו מחשב ייצור שעוד לא לגמרי בשל), כמו גם משטח הצבעה גדול, שמכיל גם קורא טביעות אצבע בדיוק כמו זה שנמצא בגב של הסמארטפון שלכם, וזו תוספת מבורכת שהתחלנו לראות לאחרונה במחשבים ניידים. קורא טביעות האצבע אמור להיות תואם ל-Hello Windows, אבל גם אותו לא הצלחנו להפעיל, שוב, כנראה בגלל שמדובר ביחידת הנדסה ולא במוצר מוגמר לצרכן. לא נורא.

קורא טביעות אצבע המחשב המחובר

ווינדוס להמונים

אבל נדלג לחלקים החשובים והכיפיים. המחשב הזה מריץ גירסה מיוחדת לכאורה של ווינדוס 10 שנקראת ווינדוס S. בתכל’ס, מדובר בגירסה של מיקרוסופט ל-ChromeOS והיא לא שונה משמעותית מווינדוס 10 פרו המלאה. שני הבדלים עקרוניים בין הגירסאות: עם ווינדוס 10 בגירסה S (שאגב, כבר בוטלה כגירסה נפרדת ותופיע במחשבים רק כ-“מצב”, תיכף תבינו למה), לא תוכלו להתקין תוכנות צד שלישי כמו שהייתם בדרך כלל רגילים בווינדוס (תשכחו מלהתקין כרום), ותהיו מוגבלים לחנות האפליקציות הזוועתית של ווינדוס בלבד, כמו גם ליישומי ברירת המחדל של מיקרוסופט שרובם דווקא סבבה, אבל לגלוש עם אדג’ זה לא התענוג הכי גדול בעולם. וההבדל השני – אין אפשרות כניסה למתחם (Domain). אם אתם לא משתמשים במחשב שלכם בארגון, זה לא אסון גדול.

אבל גם את גירסה S אפשר “לשדרג” לווינדוס 10 פרו בארבעה קליקים של עכבר. כיון שגם ככה מיקרוסופט מוכרת רישיון OEM מלא לכל מחשב ליצרנית, אז ממש לא אכפת להם שתשדרגו לווינדוס 10 “רגיל”. התכוננו נפשית לכך שהשדרוג יהיה בתשלום, והופתענו לגלות שלא. ברם, אם תרצו לשדרג לגירסת Workstation הארגונית, כבר תתבקשו לשלוף את כרטיס האשראי.  בקיצור, גם אם פורמלית המחשב שלכם מגיע “מוגבל”, אין שום בעיה לפתוח אותו לגירסת ווינדוס 10 מלאה.

והסיבה שלשמה נתכנסנו: מחשב שלא עובד על מעבד של אינטל מאז ש-AMD נעלמה מהנוף בשוק הניידים, ושאפילו לא עובד על תצורת x86, הוא בהחלט חריג בנוף. במסך המערכת מופיע כמובן Snapdragon 835, וכך גם במנהל ההתקנים, אפשר לגלות את שמונה הליבות של המעבד מתוצרת קוואלקום, לצד מעבד גרפי לא שגרתי. כנראה כדי לשמר את המחשבים ברמת מחיר תחרותית, דווקא על זיכרון ואחסון התקמצנו פה: ארבעה גיגהבייט זיכרון בלבד, ואחסון של 64 גיגהבייט.


איך זה עובד? לא רע, אבל לא מדובר במכונת ביצועים מטורפת. אם הצרכים שלכם בסיסיים, כמו וורד ואולי לגלוש קצת ואיזה סרטון ביוטיוב, המחשב הזה יתפקד. אבל אם תתחילו להעמיס עליו עשרות לשוניות פתוחות – הוא יתחיל להשתעל.

בנוסף, משימות כבדות קלאסיות זה לא ממש הקטע שלו. גם כאן, הוא מזכיר סמארטפון: העתקת קבצים קלאסית תהיה כאן יותר איטית ממה שהתרגלנו ממעבדי אינטל, ועל עריכת וידאו או יישומים תובעניים כנראה שאין על מה לדבר. כמובן, צריך להתחשב גם בכמות הזיכרון הזעומה באופן יחסי. סביר להניח שאותו המחשב עם יותר זיכרון, היה גם מפציץ בביצועים.

מחשב מחובר תמיד סנאפדרגון

איפה אינטל היו?

אבל איפה החוזקות שלו? ובכן, חיי הסוללה שלו מטורפים, ובערך כפולים מכל מחשב אחר שבו נתקלנו, מה שבהחלט גורם לתהות – מה אינטל עשו כל השנים האלה, ולמה מחשבים מתוצרתם בקושי מגרדים את העשר שעות זמן סוללה בפועל כשהרוח בגב, ולמה ב-2018 המעבדים שלהם עדיין זוללי זרם? (תגידו ביצועים, ועדיין – אין הצדקה).

החיים משתנים ממש כשיש לכם מחשב עם 20 שעות סוללה. אז נכון, גם כאן, מדובר כשמצב חיסכון בסוללה מופעל, והבהירות מוגדרת ל-20% – ועדיין, המסך מספיק בהיר כדי לעבוד עליו והעיניים לא סובלות, ומלבד פעולות כבדות כאמור, לא הרגשנו באיזושהי בעיה בביצועים. כבר אמרנו שיש לו 20 שעות סוללה?  קשה לתאר במילים את התחושה של לקחת רק מחשב ולצאת מהבית, בלי המטען, בידיעה שלא תזדקקו לו בכלל. כי המחשב שלכם פשוט עובד, ועובד, ועובד. בארבעה ימים שהוא היה אצלנו, הצטרכנו לטעון אותו פעם אחת.

המחשב המחובר 22 שעות סוללה

22 שעות סוללה

יתרון גדול נוסף של המחשבים האלה, היא העובדה שלראשונה באמת מדובר במחשב שהוא עם מצב שינה אמיתי. זה אומר שאפשר לסגור את המכסה, לפתוח אותו והמחשב נדלק מיד. לא צריך שנת חורף, לא צריך לכבות או להפעיל מחדש. רק לישון, וזה עובד נהדר. מצד שני, אם כן תצרכו להפעיל אותו מחדש, זה ייקח קצת יותר זמן.
ולבסוף, עניין הקישוריות. אם אתם לא לקוחות של גולן טלקום שלא תומכים (לפי העדויות ברשת) במכשירי קצה שאינם סמארטפונים או טאבלטים, זה עובד פצצה. מכניסים את ה-SIM למגש, הוא מזוהה כחיבור סלולרי, ומאותו רגע יש לכם כל הזמן חיבור קבוע לאינטרנט. כמובן, יש כאן גם ויי פיי ואפשר לתת לווינדוס לנהל את החיבור כך שתחוברו לרשת הסלולרית רק אם אין רשת ויי פיי בטווח, אבל עם חבילות הגלישה העצומות והדור הרביעי של ימינו, אין ממש צורך. אפשר לכבות את הויי פיי ולהתחרע על החיבור הסלולרי.

שקע כרטיס ה-SIM וכרטיס הזיכרון

מהפכה

השורה התחתונה מניסוי הכלים הזה, הוא שאכן מדובר בבשורה. שילוב הידיים של קוואלקום ומיקרוסופט עם מחשבים מחוברים תמיד הוא בשורה לשווקי הבינייים והשווקים הנמוכים, ומהפכה בכל מה שנוגע לתפיסה הכוללת של מחשבים ניידים: מחשבים עם חיי סוללה מדהימים, עם חיבור קבוע לאינטרנט מהרגע שהכנסתם לתוכם כרטיס SIM, הופך את המחשבים הניידים שלנו לסמארטפונים מגודלים, אבל עם מקלדת ומסך בגודל נורמלי ועם ממשק משתמש מוכר. אם Meltdown וספקטר הדירו שינה מעיניהם של בכירי אינטל בשבועות האחרונים, המחשבים המחוברים תמיד עם מעבדי סנאפדרגון של קוואלקום, כנראה שגם הם לא יוסיפו להם לאיכות השינה.

 

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 16 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

השאר תגובה

banner
%d בלוגרים אהבו את זה: