הכתבה בחסות:

לייקה היא לא עוד מצלמה.

לייקה היא לא עוד מותג צילום. 

לייקה היא אגדה.
עצם האזכור של השם מעורר כבוד, אפילו יראה, אצל החל מחובבי צילום שמבינים דבר או שניים ועד צלמים מקצועיים, שחלקם נשבעים במצלמות הללו. אם לעולם הצילום היו בני אצולה, לייקה היא המלכה האם, tu אם תרצו, ה”אפל” של עולם הצילום – מעמד מיתולוגי שהרוויחה ביושר. ומדוע?
אנשי לייקה אחראים להמצאת הפורמט, הגודל ושיטת הצילום שאנחנו מקבלים כיום כמובן מאליו – פורמט ה-35 מ”מ, להמצאת גליל הפילם, להמצאת המיקוד האוטומטי ועוד שורה של שכלולים שלנו נראים כאילו היו כאן מאז ומעולם. אבל נתחיל בהתחלה.

המצלמה של ברנק

לייקה, היא בעצם הלחם של שתי מילים: לייץ קאמרה (LEItz CAmera). החברה הוקמה ב-1849 בעיר וצלר שבגרמניה, בהתחלה תחת השם “מכון אופטיקה” שבו היה שותף ארנסט לייץ, וב-1869 שינתה את שמה ל-“תעשיית אופטיקה ארנסט לייץ”, אחרי שלייץ השתלט על החברה הקטנה דאז, שעסקה בייצור של

ארנסט לייץ הראשון

ארנסט לייץ הראשון

ציוד אופטי כמו מיקרוסקופים ומשקפות.

אבל מי שאחראי לגדולה של לייקה, הוא מנהל המחקר והפיתוח של לייץ, אדם בשם אוסקר ברנק, שלייץ “גנב” מקרל זייס. באותם הימים, צריך לזכור, מצלמות היו יצורים גדולים, מגושמים, עם לוחות צילום גדולים שהיה צריך להחליף אחרי כל צילום וכמעט לא היה ניתן להוציא אותן החוצה מחנותו של הצלם אל הטבע מבלי לשבור את הגב. צילום, בשל הסרבול והעלות, היה עניין טקסי.

לברנק, שהיה גיק של קולנוע, המהפכה הגדולה של אותן שנים, היה רעיון. כיון שלא יכל לקחת איתו את לוחות הצילום לבדיקה, או כדי לבחון גלילים של סרטים, הוא החליט ליישם רעיון שנרקם אצלו עוד ב-1905: ליצור פורמט מוקטן של תשלילים (נגטיבים), ואז להגדיל אותם לכלל תמונה גדולה. עד אותו הזמן, הרעיון של תשליל קטן כלל לא היה קיים, אלא רק תשלילים באותו הגודל של התצלום הסופי. הסיסמה של ברנק הייתה

אוסקר ברנק במעבדתו

אוסקר ברנק במעבדתו

“תשליל קטן, תמונה גדולה”, והמערכת שלו הייתה בנויה ממצלמה קטנה, ומתקן נפרד להגדלת התשליל.

אמר ועשה. ברנק בנה (ביד!) שניים או שלושה אבות טיפוס של המצלמה הראשונה של לייקה, שזכו לשם UR-LEICA (או כמו שנקראו באופן לא רשמי “מצלמת ברנק”, על שמו). עובד אחר, מקס ברק פיתח את העדשה הראשונה עבור המצלמה פורצת הדרך. ב-1914, פורמט ה-35 מ”מ נולד. לאורך גליל הפילם שאנו מכירים, ולכך שהוא מכיל 36 תמונות, גם אחראי ברנק: האורך של הגליל נקבע לפי האורך שבין שתי זרועותיו הפרושות של ברנק…
בנו של לייץ, ארנסט לייץ השני, שבינתיים נכנס למעבה העסק המשפחתי וירש את אביו, החליט לייצר את המצלמה של ברנק בייצור סדרתי. זאת, לאחר שיצרו ב-1923 סדרה מוגבלת של 31 מצלמות, שזכו לשם Leica O, ועד אז יוצרו באופן ידני במפעל שבווצלר. מהסדרה הראשונה הזו כנראה שרדו עד היו רק תריסר מצלמות, ואב הטיפוס שנושא את המספר 106, נמכר לפני כארבע שנים תמורת למעלה משני מיליון יורו.

ב-1925, יוצאת לשוק המצלמה הראשונה של לייקה, ה-Leica 1 או ה-Leica A. לראשונה, נוצר כלי קומפקטי ונגיש לצלמים כדי לתעד את העולם שבחוץ מבלי לסחוב איתם לשכה אפילה גדולה. עד סוף אותה שנה כבר נמכרו אלף מצלמות. לייקה הופכת להצלחה כמעט מיידית.

אחד מאבות הטיפוס הראשונים שבנה ברנק ב-1912-13. המצלמה, שהיא כמעט יחידה מסוגה, שוכנת כיום לבטח בכספת החברה. היחידה שבתמונה שופצה, ככל הנראה לאחר שריפה. צילום זה, כמו צילום נוסף בכתבה, הם באדיבותו של ת’ורסטן אוברגארד, ונתונה לו תודה מיוחדת. צילום:  Thorsten Overgaard

הגירסה הסובייטית

ב-1932, מוציאה לייקה את המצלמה השניה שלה, ה-Leica II. החידוש הגדול: הופעתה של עינית ההצצה המובנית. ה-Leica II הייתה כל כך מוצלחת, עד שבברית המועצות הורתה הממשלה הקומוניסטית ליצור לה חיקוי, ואכן חצי שנה לאחר הופעתה של הלייקה 2, יוצאת גירסה סובייטית של המצלמה… עד 1935, הופכת מחלקת המצלמות של לייקה למחלקה הכי רווחית של החברה.

 

אבן הדרך

ב-1946, מיוצרת הלייקה ה-400,000 במספר, וב-1948, מומצא חיבור העדשה הפטנטי של לייקה, ה-Bayonet. ב-1954, יוצאת לשוק המצלמה שהופכת את לייקה סופית לאגדה עוד בחייה – ה-Leica M3, מצלמה חדשה לחלוטין, עם חיבור העדשה החדש, שזוכה לשם “מערכת M”, יחד עם עדשות תואמות. עדשות M מיוצרות בלייקה עד ימינו.

הלייקה M3 (כאשר ה-M מציינת את המילה “אבן דרך” באנגלית), מכילה עינית עם תצוגה מלאה של האזור המצולם, מחבר Bayonet החדש שמאפשר החלפת עדשות מהירה, חוגת מהירות תריס בלתי מסתובבת עם עצירות, מד חשיפה שניתן היה לחבר לגוף דרך שקע חיבור לאביזרים (מה שצלמים גם מכנים “נעל”), וגלילת הסרט עם ידית סיבוב. כל הדברים שלימים יופיעו בכל מצלמת פילם מוכרת, אבל שהיו במקור, פיתוח של לייקה. דגם ה-M3 של לייקה משמש כדגם מנחה לכל סדרת ה-M של לייקה עד היום.

ב-1968, מציגה לייקה לעולם את מצלמת הרפלקס הראשונה עם עדשה בודדת ומנסרה זעירה שגם מציגה את נתוני החשיפה ישירות בעינית לכל סוגי העדשות, ה-Leicaflex SL:

1968_LEICAFLEX+SL+silver

לאורך השנים, עם הרחבת המפעלים למקומות נוספים בעולם, לייקה ממשיכה באופן סדיר גם להוציא דגמי M, כמו ה-M4 וה-M5. ב-1984, יוצאת לאור ה-Leica M6. בעידן שבו שולטות מצלמות רפלקס, ה-M6 מחזירה את סדרה M לגדולתה, לפי לייקה, עם עינית עם תאורת LED, ומדידת חשיפה דרך העדשה.

מאנאלוגי לדיגיטלי

ב-1996, מוציאה החברה הגרמנית את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלה, ה-S1. זו הייתה מצלמת סריקה, ברזולוציה של לא פחות מ-26 מגהפיקסל (יותר גם מרוב המצלמות הדיגיטליות של היום, עשרים שנה אחר כך…). בשל זמני העיבוד הארוכים, המצלמה הזו יועדה לשימוש לצורכי צילום והפקה מחדש בארכיונים או במוזיאונים, או לצילומי סטילס באולפן. ה-S1 ידעה לעבוד עם מגוון של עדשות לייקה מסדרות M או R, וגם עם עדשות של יצרניות אחרות בצירוף מתאם.

freigegeben

עוד באותה שנה, מוציאה לייקה את ה-R8, מצלמת רפלקס נשלטת מעבד. ב-2004, מקבלות ה-R8, ויורשתה, ה-R9, חידוש עצום: גב מתחלף שמאפשר להפוך את מצלמות הפילם הללו למצלמות דיגיטליות, פשוט על ידי החלפת הגב שלהן. באותה תקופה, טוענים בלייקה, אף מצלמת רפלקס אחרת בעולם לא הציעה את האפשרות ליהנות משני העולמות.

אחרי תקופה של משבר בשנת 2005, איש האופטיקה וחובב הצילום ד”ר אנדרס קאופמן נחלץ להצלת המותג שנקלע לקשיים, ומזרים אליו מהונו האישי. שנה לאחר מכן, ב-2006, אחת המצלמות הכי אייקוניות של לייקה יוצאת לשוק. זוהי ה-M8, המצלמה הדיגיטלית הראשונה בסדרת M, וחברתם הטובה של צלמים מקצועיים עד ימינו. זו הייתה מצלמת עשרה מגהפיקסל, עם חיישן עם רמת רעש נמוכה לפי לייקה (אחרים טוענים אחרת), שאליה היה ניתן לחבר כמעט כל עדשה ממערכת M, כל זמן שהיא לא חודרת עמוק מדי אל תוך גוף המצלמה. העינית הציגה תמונה בששה אורכי מוקד. בשל ההבדלים בין הגודל של החיישן ובין פילם 35 מ”מ סטנדרטי, העדשות לכדו תמונה מעט מקוצצת.

קטנה, אבל גדולה

ב-2009, בחשבון פליקר של משתמש מוויטנאם, צצה לה לפתע מצלמת לייקה חדשה, ואחרי שעתיים התמונה מוסרת מהרשת ונעלמת. עד היום לא ברור האם ההדלפה הייתה מכוונת, אבל זו הייתה ההצגה של ה-X1, המצלמה הדיגיטלית הקומפקטית הראשונה של לייקה. אבל כפי שאתם כבר מבינים, בלייקה לא מסתפקים בבינוניות: המצלמה הקומפקטית נהנתה מחיישן גדול, מהסוג שמשמש במצלמות מקצועיות, ברזולוציה של 12 מגהפיקסל, עם יכולת נדירה בלכידת אור, צבעים נהדרים ושאין לה מה להתבייש מול מצלמות מקצועיות.

הניהול הנמרץ של קאופמן ושלל הדגמים החדשים והרעננים נותנים את אותותיהם במכירות: לייקה מציגה ב-2010 גידול של כמעט 140% במכירות. והמותג האייקוני מקבל זריקת מרץ למאה ה-21. ובשנים הבאות תציג לייקה כמה מהדורות מוגבלות של ה-M9, בצבעים שונים. ב-2012, מציגה לייקה את ה-M 240, אבל נתקלת בבעיות ייצור, ומצלמות ראשונות יוצאות לשוק רק ב-2013.

אדום, בלי נקודה

בסוף אותה שנה, מעצבים ג’ונתן אייב, המעצב של אפל, ומרק ניוסון, מצלמה אחת בודדת של ה-M 240 בעיצובם, שנמכרת לצדקה לטובת פרויקט RED של סולן להקת U2, בונו. המצלמה נמכרת תמורת 1,805,000 דולר. “זה מאוד משונה ולא שגרתי להשקיע כזו כמות של אהבה ואנרגיה לתוך מוצר בודד, בידיעה שאתה הולך ליצור רק אחד כמוהו. אבל האין זה יפהפה?”, אמר אייב בראיון ל”ואניטי פייר”.

LEICA+M_RED+3

לייקה לדור האלפיים

ב-2014, במלאת 100 שנה ליצירה של המצלמה הראשונה שבנה ברנק, מוציאה ענקית הצילום מודל חדש, את מודל T. זוהי מצלמה שונה מאוד מהעיצובים הקלאסיים, ולה יש עיצוב מודרני כמעט נטול כפתורים לחלוטין, ושכולו מבוסס על מסך מגע גדול בגב המצלמה. קריסטאן דאולינג כותב בביקורת שלו על המצלמה: “זוהי מצלמה המכוונת לדור חדש של צלמים, כזה שגדל עם מסכי מגע, עם אייפון ואנדרואיד”. באותה שנה, לייקה גם חוזרת למפעל חדש במשכנה ההיסטורי – לייקה פארק, ששוכן בכתובת כיכר לייץ 1. וכיאה לגרמנים, הוא נחנך ב-23 במאי, בדיוק ביום שנת המאה להשלמת המצלמה של ברנק.

ההשקה של מודל T בחנות לייקה בלוס אנג’לס. צילום:  Thorsten Overgaard

עידן הסמארטפון

לייקה לאורך השנים שיתפה פעולה עם כל מיני גופים שהשלימו אותה. אם אלה סוכנויות צלמים (כולל סוכנות הצילום שבה היה שותף רוברט קאפה, מי שתיעד את קום המדינה), ואם אלה מותגי אלקטרוניקה כמו פנסוניק, שאיתה הוציאה לייקה כמה מצלמות בסדרת Lumix להן תרמה עדשות, או חברת הצילום מינולטה. בפברואר האחרון, הכריזה לייקה על שיתוף פעולה עם יצרנית הסמארטפונים הסינית וואווי (נותנת החסות לכתבה), ובאפריל 2016, יוצא לאוויר לעולם ה-P9 – סמארטפון הדגל הנוכחי של וואוי שנהנה ממאה שנים של ידע וחדשנות בטכנולוגיית צילום – של החברה שהפכה לאגדה.

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות

מערכת "החיבור"

מערכת אתר "החיבור". שורת ההיכר שלנו עבור כתבות שנכתבו על ידי יותר מכותב אחד מזוהה

13 תגובותהשמיעו קולכם

  • לא מעט טעויות, רק כמה בשלוף שאני יודע בוודאות:
    1. לייקה לא המציאה את פורמט ה 35מ”מ, הוא כבר היה קיים והיה בשימוש בעיקר בקולנוע. לייקה אימצו את הפורמט למצלמות סטילס.

    2. לפני ביונט ה M היה ביונט הברגה, ככה שה M3 היא לא המצלמה הראשונה שאפשרה להחליף עדשות.

    3. הלייקהפלקס SL היא לא ה SLR הראשונה אלא השניה, היה דגם ותיק יותר שניתן לזהות אותו לפי המיקום המוזר של סוללת מד האור בחזית הפריזמה.

    4. בכל מקרה, לייקה לא הוציאה את ה SLR הראשונה. הלייקהפלקס הושקה ב 1964 בעוד המצלמה שנחשבת ל SLR הראשונה היא ה Exakta שהושקה ב 1936

    5. בלייקה M6 העינית לא מוארת ב LED, אלא יש מד אור מבוסס לד.

    6. אחרי הלייקהפלקס, לייקה עברה לסדרת SLR שנקראה לייקה R, רוב המצלמות מבוססות על מצלמות של מינולטה שעבדה בשיתוף פעולה עם לייקה (בדומה לפנסוניק היום)

    7. לא יודע אם אפשר להגדיר את החיישן של ה M8 כחיישן בעל רמת רעש נמוכה…

    8. ה X1 היא לא בעלת חיישן מלא אלא APS-C עם קרופ של 1.5

    • סקור שלום,

      תודה על ההערות, אבל דומני שרוב תיקוני ה”שגיאות” שלך, רובם ככולם נובעים משגיאות בהבנת הכתוב או בבחינת התפרצות לדלת פתוחה:

      1. לא טענו שלייקה המציאה את פורמט ה-35 מ”מ, אלא בעולם הצילום. ההתייחסות לא הייתה לעולם הקולנוע. יתרה מזאת, ציינו במפורש שברנק קיבל את ההשראה שלו לעניין מעולם הקולנוע, אז לא ברור לי על מה הטרוניה.

      2. כתבנו חיבור פטנטי, וזה אכן היה חידוש לעומת חיבור ההברגה, שוב, קרא היטב את הניסוח.

      4-3. הלייקפלקס, לפי לייקה עצמם, היא מצלמת ה-SLR הראשונה עם עדשה בודדת ומיקרו פריזמה. אתה אולי מתכוון לדגם מ-1964, אבל אנחנו מתבססים על הצהרה של לייקה בעצמם:
      http://en.leica-camera.com/World-of-Leica/100-Years-of-Leica-Photography/Leica-100-years/Legendary-Leicas

      5. עניין של ניסוח, נשקול לשנות.

      6. נשמח אם תביא לטענה הזו סימוכין. לנו ידוע מתוך התחקיר, שהתבסס על כמה מקורות אני חייב לציין, שהם מכרו פטנטים למינולטה, אבל לא על שיתוף פעולה.

      7. זו טענה של החברה, שאתה מוזמן לסתור.

      8. הכוונה בחיישן בגודל מלא, ופה שוב, מדובר בניסוח, לחיישן גדול כמו זה המצוי במצלמות SLR דיגיטליות ולא חיישן קטן.

  • הייתה לי תחושה שהטעויות (מצדכם) כאן הן טעויות של תרגום….
    הלינק ששמת לגבי הליקהפלקס – זאת המצלמה הראשונה עם מדידת אור ספוט דרך העינית. זאת לא ה SLR הראשונה. ההגדרה של SLR מתייחסת לכך שבעינית מוצגת תמונה שעוברת דרך העדשה בעזרת מראה. יש SLR גם ללא מד אור כלל. וכאמור, הלייקהפלקס היא לא ה SLR הראשונה.

    לגבי פורמט ה 35 מ”מ – כתבתם “הוא החליט ליישם רעיון שנרקם אצלו עוד ב-1905: ליצור פורמט מוקטן של תשלילים (נגטיבים), ואז להגדיל אותם לכלל תמונה גדולה. עד אותו הזמן, הרעיון של תשליל קטן כלל לא היה קיים, אלא רק תשלילים באותו הגודל של התצלום הסופי.”
    — הרעיון של תשליל קטן היה קיים, לא רק שהיה קיים גם לייקה לא היו הראשונים ליישם מצלמת סטילס בפורמט 35 מ”מ… הסיפור יפה אבל העובדות שונות 😉
    http://corsopolaris.net/supercameras/early/early_135.html

    לגבי ה M6, זה לא עניין של ניסוח אלא עובדה. ל M6 אין תאורה בעינית. יש מערך של שלושה לדים שמייצגים את מדידת האור. הם לא מאירים את העינית.

    לגבי החיישן של ה M8, ראה השוואת ביצועים למצלמות אחרות מאותה תקופה – ביצועי ה ISO של הלייקה נמוכים ביחס למתחרים. בכלל חיישני ה CCD לא מספקים יכולות ISO גבוה טובים. גם בלייקה M9 האיזו השמיש הוא לא יותר מ 800. אי אפשר להשתמש בטענה שיווקית כמקור אמין…
    http://www.dxomark.com/Cameras/Compare/Side-by-side/Canon-EOS-1D-Mark-II-N-versus-Leica-M8-versus-Nikon-D200___435_250_203

    לגבי שיתוף הפעולה עם מינולטה, ראה כאן למשל לגבי ה R4
    http://camerapedia.wikia.com/wiki/Leica_R4

    לגבי ה X1, אולי עניין של ניסוח אבל אם כותבים משפט כמו “המצלמה הקומפקטית נהנתה מחיישן בגודל מלא, מהסוג שמשמש במצלמות מקצועיות” בשנת 2016 אז כל אחד יבין מזה שהכוונה לחיישן מלא (full frame) כפי שנמצא ברוב המצלמות המקצועיות (DSLR ברמת כניסה או רמת חובב היא לא מצלמה מקצועית, גם עניין של מינוח וניסוח).

    לגבי ה P9, כמו שהתעלמתם מכל מצלמות הפנסוניק שמותגו כמצלמות לייקה, כך אפשר היה להתעלם מהטלפון הזה. אין בו שום רכיב שמיוצר ע”י לייקה. אולי הם עזרו בתכנון ומסחרית/שיווקית זה נחמד שכתוב על הטלפון לייקה, אבל המעבד לא שלייקה, החיישן לא של לייקה ואפילו את העדשות מייצרת חברה סינית.

    דבר נוסף, אם כבר עושים כתבה על לייקה בשפה העברית ובאתר ישראלי, רצוי מאד להזכיר את הנקודה היהודית ואת פועלו של לייץ להצלת יהודים מהנאצים. ממליץ לך לחפש חומר על רכבת החופש של לייקה. הנה סרטון קצרצר על הנושא:
    https://www.youtube.com/watch?v=hKxGbNXt_Is

    באופן כללי, אם רוצים לכתוב מאמר, רצוי לעשות מחקר מקיף יותר מאשר להסתמך על מסמך שיווקי/פרסומי וביצוע תרגום מקרטע.

    • שגיא שלום שוב,

      אני תמיד שמח שיש לנו קוראים חדשים, אבל אתה כנראה גם לא שמת לב לקו העריכתי – המאמר הזה פונה גם לקהל רחב, לא רק לפריקים של צילום כמוך. אז כן, יש אולי דקויות שלכאורה חמקו מעינינו (על אף השימוש בכמה מקורות), אבל לפעמים אנחנו גם מפשטים דברים כדי שגם בני תמותה יוכלו להבין אותם, גם אם טכנית זה קצת גס – אני עושה את זה גם בתחומים אחרים, בידיעה שאני כותב לבני אדם סקרנים בכלל, לא רק לגיקים של תחום אחד וזה הקו שמונהג בכל האתר. אלה לא “טעויות תרגום” (ואני אתעלם מההתנשאות החבויה בהערה), זו בחירה עריכתית מכוונת, ושיערתי שאתה לא מבין את זה.

      אבל בכל זאת:

      באופן דומה למחשב האישי, הצלחה, אבות רבים לה. יש גם וויכוח בעולם המחשוב האישי מי המציא את המחשב האישי. היסטוריה היא עניין של גירסאות, ועובדה שהמצלמה של ברנק מופיעה ברשימה ששלחת.

      ולעניין רכבת החופש ומצלמות החופש – אני מכיר את כל הסיפור, כולל הסרטון ששמת ונתקלנו בו במהלך התחקיר לכתבה. ובכל זאת, החלטתי, עריכתית, שהוא לא צריך להיכנס. למה? כי זו לא כתבה על ההיסטוריה של לייקה כולה, כמו הצגה של ההיסטוריה של לייקה דרך המצלמות הבולטות של החברה. וכן, בעניין הזה הסתמכנו על הקו של החברה והמצלמות שלייקה עצמם בחרו להבליט, דווקא בשל ריבוי הדגמים שהוציאה החברה לאורך השנים (וזה גם עונה לך על ה-Q ועל ה-SL. שוב, זה לא קטלוג של לייקה. זו כתבה והן לא נכנסו באופן מודע). אתה רשאי לא להסכים עם ההחלטה לא להכניס את הסיפור (היפה כשלעצמו), אבל ההחלטה היא שלי, כעורך.

      ואגב, אם תקרא היטב, תראה שלא התעלמנו מפנסוניק. את הטענה השגויה הזו אני בפירוש לא מקבל. זו סתם השמצה מצדך.

      לגבי ה-X1 ומינולטה, אני מקבל את ההערות שלך, ונשקול לתקן. תודה.

      כפי שאתה שם לב, אנחנו לא מתעלמים או משתיקים ביקורת.

      • אני חושב שהקו שאתה מציג כאן הוא סוג של עלבון לאינטליגנציה של הקוראים אבל זה הבלוג שלך וזכותך…
        ניסוח נכון שיהיה ברור, גם לפחות מביני עניין עדיין יכול להיות מדוייק מבחינת עובדות.

        כותרת המאמר – “האגדה של לייקה”, האגדה לא נבנתה רק בזכות המצלמה אלא בעיקר בזכות הצלמים הגדולים שהשתמשו בה (שכלל לא מוזכרים) והתמונות האייקוניות שצולמו בה, וכמובן בזכות מעשים כגון “רכבת החופש”.

        ה Q היא אבן דרך בלייקה וכבר ביום ההשקה היה ברור שמצלמה כמו ה SL תגיע במהרה, אלו מצלמות שמסמנות את כניסתה של לייקה לעידן המודרני שמבוסס על טכנולוגיות מודרניות לעומת טכנולוגיית הריינג’פיינדר הותיקה. לעומת ה X1 הכושלת, ה Q וה SL מציגות חיישן מלא, עינית אלקטרונית איכותית ומערכת אוטופוקוס מהירה מאד. ה SL גם מוצבה כמתחרה ב DSLR מקצועיות וזאת אולי הפעם הראשונה שלייקה מנסה בכלל להיות תחרותית בשוק זה מאז שמערכות הריינג’פיינדר איבדו את ההגמוניה.

        יאללה, חושב שמיצינו 😉

        • זכותך לחשוב ככה.
          אני כמובן לא מסכים וחושב שאתה טועה, אבל זכותך.
          אני לא מנסה ללמד אותך איך לצלם, אז אתה בבקשה, אל תלמד אותי איך לערוך או לנסח דברים.
          הסתדרתי לא רע עד שהגעת בכל מה שנוגע לכתיבה עיתונאית.

          ואגב, תרשה לי לתקן טעות שלך: אנחנו מגזין. לא בלוג.

          בהחלט מיצינו.

  • לכתב הנכבד.
    נהניתי עדל מאוד מהסקירה המרתקת!
    אכן הלייקות מייצרות תמונות נפלאות של ממש.
    בפרט השחור לבן:)
    אגב זה נכון שעד היום הן מיוצרות ידנית?

      • גם העדשות שמותקנות בוואי החדש? משונה.
        ואם כבר לייקה..
        הנה כמה תמונות שצילמתי ב”דמוי לייקה” – מצלמה עם עדשת לייקה מעולה. הדגם שכל כולו לייקה עבר את התקציב, כצפוי:)
        https://flic.kr/s/aHskADkFJx

        • נתי, לא, בוואווי החדש בהכרח לא. חשבתי שאתה מדבר על העדשות של לייקה, שהיא מושא הכתבה.
          בוואווי החדש העדשות עברו אישור של לייקה, אבל מיוצרות בידי גוף שלישי. בכרזות כתוב Co-Engineered.
          כלומר, “הונדס בשיתוף”.

השאר תגובה

banner