2 הערות על בני נוער מגיבים לווינדוס 95

בימים האחרונים הרשת מתרגשת מסרטון שבו בני נוער, שנולדו בסוף שנות ה-90 או תחילת האלפיים מגיבים למערכת ההפעלה המיתולוגית ווינדוס 95. שתי תובנות שעלו לי מהצפיה בסרטון.

אמנם יוצריו התחכמו, ובשביל האפקט הדרמטי, נראה לי שלפו מהזבל את המחשב הכי ענתיקה שהם הצליחו לשים עליו ידיים. כזה עם 32 מגהבייט זיכרון, ומארז שולחני ישן נוסח ימי ה-XT העליזים, הכל כדי לזעזע את המיליניאליים שלא רגילים לראות שום דבר מלבד מחשבים ניידים דקיקים או טאבלט במקרה הטוב, לכל היותר מארז אנכי סטנדרטי במקרה הרע, וזה בהחלט היה טריק מלוכלך. 

ראשית, הממשק וכפתור ההתחל, שנמצאים איתנו גם עשרים שנה אחרי. העיצוב הדי מוצלח הזה, של כפתור ה”התחל”, שהתחיל עם ווינדוס 95, נמצא בכל מערכות ההפעלה שלה עד ווינדוס 8. אז מיקרוסופט ניסתה להתנקש בחייו של כפתור ההתחל – אבל הוא ניצל הודות למשתמשים שזעמו על כך שסולק, והחזירה אותו בווינדוס 10. הרעיון של כפתור אחד, שממנו מתחילים הכל, הוא רעיון ממשקי ששורד שנים (בניגוד לגישה של אפל בשעתו התבססה על תפריטים וכיום מתבססת על סרגל יישומים, משהו שהוא די משותף לשתי מערכות ההפעלה השליטות, לרוב הרעיון של ממשק גרפי וצלמיות, שבני נוער למעשה לא מכירים שום דבר בלתו. 

ליצור, לא רק לצרוך
מה שמוביל אותי לנקודה השניה. בני הנוער (בערך מ-4:53) ואילך, היו מזועזעים מ-DOS שקדמה לווינדוס 95, ולרעיון שצריך להקליד קוד בשורת פקודה כדי להשתמש במחשב, עד כדי שאחת מהן הכריזה: “אני לא חושבת שהייתי משתמשת במחשב!”.

עוד בנושא: למה יש לנו פח אשפה על שולחן העבודה? 

זה, תואם לגמרי את הנחת העבודה של החבר’ה שמאחורי קאנו, שעליו כתבנו כאן במגזין – שבני נוער כיום מתייחסים למחשבים שלהם כאל קופסאות שחורות, כאל מוצר שפשוט משתמשים בו, מבלי להבין שום דבר לגבי הקרביים שלו או לגבי חופש הפעולה והיצירה שלהם איתו. שזו גישה שהנחילו אפל כמו גם מיקרוסופט, שמערכות ההפעלה הן סגורות ולא ניתן לשחק איתן ולהבין טוב יותר את קרבי המחשב ואת אופן פעולתו, בחומרה ובעיקר בתוכנה – שאפשר גם ליצור איתו ולא רק לצרוך.

בני הנוער שמופיעים בסרטון, לצערנו, הם דוגמאות גנריות של הדור הנוכחי, שהם צרכני מחשוב, משתמשים. לא יוצרים ולא האקרים. הם אפילו לא מעלים בדעתם שאפשר לפרק את השעון ולבדוק איך הוא עובד. הם פשוט רגילים להסתכל עליו רק כדי שיגיד להם מה השעה.

הגיעה השעה להתעורר.

 

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של “החיבור”.

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 16 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ”ל גוגל.

תגובה אחתהשמיעו קולכם

  • ‎לעניות דעתי התופעה דווקא מוכיחה על בגרות בריאה בה מאמץ הדור החדש את המחשב ככלי נוסף בארסנל הכלים העומדים לשירותו ולשימושו. אמנם זהו כלי רב עוצמה שמחולל מהפכה של ממש ביכולותינו, במידה שווה (שעוד נדרש להוכיחה) אולי להשפעת המצאת הגלגל, התפתחות החקלאות, או המיכון התעשייתי, אך עדיין מדובר בכלי, אמצעי ולא מטרה לשמה.
    בתחילת דרכו של המחשב האישי, אך לפני עשורים מועטים בלבד, הוא היה נחלתה של שכבה קטנה של משתמשים אשר נדרשה לידע רב יחסית על מנת להפעיל את תכונותיו ותוכניותיו השונות, אותה שיכבה הייתה למעשה אחראית על יצירתו ושיפורו עד לכדי שיהיה פשוט להפעלה בידי כולם. אולם כמו כל כלי אחר, לרוב האוכלוסיה המשתמשת בו אין צורך ואין עניין לדעת באמת איך מורכבת מכונת כביסה, ועל אילו עקרונות פיזיקליים מושתתת פעולתו החלקה של מקרר. מעניין אותנו אילו שימושים נוכל לעשות בכלים האלה, ואיך הם יתרמו לשיפור חיינו היומיומיים. הפטיש משמש אותנו לתקוע מסמרים בקיר. לא מעניין אותנו מאיזו מתכת הוא בנוי, ואיך היא חושלה. אנו צורכים את השירות שמסוגל הפטיש לתת לנו, ומותירים את התהיות על דרך יצירתו ליחידים האמונים על כך. רובנו המוחלט משתמש בדיוק באותה צורה, וצורך את השירותים שמספקים לנו מכונת הכביסה, המקרר, המכונית, וכן – גם המחשב. העט, או הקולמוס שקדם לו (והיתד שקדם להם), קיימים כבר מאות ואלפי שנים, ועם זאת מתי מעט משתמשים בהם ליצירה של ממש. רובנו ״יוצרים״ בעיקר יצירות עמוקות של רשימות למכולת, או פתקי מקרר, ולפעמים גם שיעורים בחשבון. ועדיין העט נחשב (עד לאחרונה) כלי בסיסי שרובנו המוחלט טורח ללמוד את צורת השימוש בו, אף אם אין לנו מושג מה הרכבו הכימי של הדיו שבו.

    העובדה שהמחשב הגיע במהירות רבה כל כך למעמד של כלי בסיסי בו אנו משתמשים על בסיס יומי, עד כדי כך שקשה לנו לראות את חיינו בלעדיו, ובמיוחד בקרב בני הנוער אשר נולדו למציאות בה המחשב הוא חלק מחייהם והם אינם מכירים מציאות אחרת, מראה כמה המכשיר הזה הוא מהפכני לאורח חיינו, והשפעתו עליהם רק בחיתוליה. עם זאת לרובנו המוחלט זהו מכשיר ככל מכשיר אחר, קופסה שחורה. זהו תהליך התבגרות טבעי של מכשיר אשר הוכיח את יעילותו עבורנו, כדי כך שהוא מאומץ ככלי שימושי ע״י ההמונים. המהירות המדהימה שבה התהליך הזה קרה למחשב מעידה עד כמה הוא נחוץ לנו מחד, ועל ההאצה ההולכת וגוברת של ההתפתחות הטכנולוגית האנושית, עד כדי כך שלחלקנו קשה להדביק אותה, והפער הולך וגדל.

    הערה קטנה: כמה באמת ישנו שימוש בקרב משתמשי מערכות ההפעלה של מיקרוסופט בכפתור ההתחל?

השאר תגובה

banner