האם אוריאו קרם כפול אכן מכיל פי 2 קרם? [וידאו]

מאת: ניב ליליאן, הראל שטנשטיין

על אף שהוא לא משווק בישראל, יודעי דבר מעדות חובבי האוריאו, מכירים את האוריאו קרם כפול וממהרים להביא אותו מחו”ל. מדובר בנוסחה הרגילה והמנצחת של אוריאו של סנדוויץ’ עוגייה-קרם-עוד-עוגיה, אבל עם כמות כפולה של קרם בין שתי העוגיות. לא רק זאת, אלא שאוריאו מצהירים כך בפירוש על האריזה – “עוגיית אוריאו כפול מכילה פי שניים קרם מעוגיית אוריאו רגילה”. הכצעקתה? יצאנו לבדוק.

השיטה שלנו הייתה פשוטה: לקחנו עוגיית אוריאו רגילה ועוגיית אוריאו קרם כפול, ופירקנו את שתיהן (כמה עוגיות מסרו את חייהן על מזבח המדע בתהליך…). קודם שקלנו עוגיה בודדת, ללא קרם כדי למצוא מה משקלה של עוגייה. ואז, שקלנו את שני החלקים מכוסי הקרם. ואלה התוצאות:

עוגיה ללא קרם שוקלת ארבעה גרם. עוגיית אוריאו רגילה עם קרם שוקלת שבעה גרם (כלומר, שלושה גרם קרם), ואילו עוגיית קרם כפול שוקלת 11 גרם – כך שלמעשה יש אפילו יותר מכפול קרם בעוגיית אוריאו קרם כפול. ההבטחה של יצרני האוריאו לפי שניים קרם מתקיימת. אולי לפוליטיקאים הישראלים יש מה ללמוד מיצרני האוריאו בנוגע לקיום הבטחות…

מה זה מכיל?

אז מה יש בעצם בעוגיות אוריאו?

סוכר – בשם כולל זה נהוג לכנות קבוצה של פחמימות אכילות, בעלות טעם מתוק ומבנה גבישי. תחת השם “סוכר” נמצאים חד-סוכרים, דו-סוכרים (כמו הסוכרוז) ועוד. סוכר מצוי באופן טבעי בפירות וירקות. את הסוכר שאנו מכירים מפיקים מקנה סוכר או מסלק סוכר, שהם צמחים שמכילים ריכוז גבוה של סוכר. סוכר מובל באוניות צובר מיוחדות, שנקראות אוניות BIBO, ראשי תיבות של Bulk In Bags Out (צובר פנימה שקים החוצה), כאשר הסוכר מוזרם אליהן בסילון דרך צינור, מובל במיכלים מיוחדים ואטומים לנשיאת מזון, ונארז במפעל אריזה שמובנה בקדמת האוניה ויוצא ממנה בשקים.

קמח לבן מועשר – קמח לבן עובר תהליכי עיבוד לרמה של עמילן, כאשר מוסרים מהגרעין הנבט והקליפה (שבהם נמצאים רוב הערכים התזונתיים של קמח). בניגוד לקמח חיטה מלא, אותם ויטמינים ומינרלים שמצויים בקמח נעלמים בתהליך העיבוד ומוחלפים בתוספים. קמח לבן נחשב כפחמימה ריקה.

אוריאו

שמן דקלים – נמצא בשימוש נרחב במוצרי מאפה ומעניק להם חיי מדף ארוכים. זול להפקה מציפת פרי הדקל, ומשמש כגידול רווחי למדינות עניות.  חומצה הפלמיטית מהווה את חלק הארי של שמן דקלים, אשר מוגדר כ”שומן רווי” לאור ממצאי ארגון המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA. בשילוב רכיבים כימיים נוספים החומצה הפלמיטית יכולה להפוך לגברת לוהטת למדי: היא רכיב מרכזי בחומר הבעירה הידוע כ-“נאפלם”, הנדבק לעור וגורם לכוויות חמורות, ושבו נעשה שימוש כנשק נגד בני אדם.

קקאו – אבקת הקקאו היא אבקה כהה המתקבלת מטחינה של פולי עץ הקקאו לאחר שיובשו והוסרה מהם חמאת הקקאו, שהיא מרכיב עיקרי בייצור שוקולד.  אבקת קקאו משמשת לייצור ממתקים ומאפים שונים בתחום הקונדיטוריה, כמו למשל עוגת טירמיסו או המשקה שוקו. לאבקת קקאו המופקת במה שמכונה “ההליך ההולנדי” (הומצא על ידי הכימאי ההולנדי קונרד ון הוטן ב-1828), יש צבע כהה וטעם עמום יותר, והיא פחות חומצית בשל הוספת אלקלי. בארצות הברית נפוצה יותר אבקת הקקאו ה”טבעית”.

עמילן חיטה – עמילן הוא רב סוכר, המורכב משרשרת של מולקולות גלוקוז. הוא מצוי בצמחים לאחסון סוכר לצורכי הפקת אנרגיה, ומהווה גם מקור אנרגיה עיקרי בתזונה של בני אדם, שצורכים אותו מדגנים או משורשים. עמילן אפשר להפיק גם מתירס, אורז ותפוחי אדמה. עמילן משמש בתעשיית המזון כדי להסמיך ולהקשיח מבנה של מזונות. העמילן מפורק על ידי אנזים שמצוי ברוק שלנו, המכונה עמילז (ומופרש גם על ידי הלבלב). נסו פעם ללעוס פרוסת לחם בצורה ממושכת – הטעם המתוק שתטעמו הוא הגלוקוז שאליו התפרק העמילן.

אוריאו

סירופ פרוקטוזה – ידוע גם בשם סוכר פירות. התגלה ב-1847 על ידי מדען צרפתי, ומשמש חברות מזון ומשקאות רבות. הפרוקטוז הוא תוצר פירוק של הסוכר המצוי, ונמצא גם בגופנו, והוא אחד מהסוכרים הנוכחים בדם, ומשמש את הגוף לייצור אנרגיה. לפני כעשור הופקו מדי שנה 240 אלף טון של פרוקטוז. אלה שווים במשקלם ל-240 טנקים מסוג “Landkreuzer  P1000” המכונים גם “חולדה”. טנקים אלה פותחו בגרמניה הנאצית אך מעולם לא יוצרו.

סודיום ביקרבונט (E-500) – סודיום ביקרבונט, נתרן מימן פחמתי, הידוע גם בשם סודה לשתיה, הוא חומר מתפיח ומווסת חומציות, שומר מרקם ומונע התגיישות.

מלח – מוכר גם כנתרן כלורי. זמין בצורת גבישים. מלח שימש לאורך ההיסטוריה האנושית לתיבול מזון וגם לשימורו. מקור המילה סלט גם הוא במלח, והיא שיבוש של salted, מתוך המנהג של הרומאים להמליח ירקות. באופן מפתיע, רק ששה אחוזים מייצור המלח התעשייתי בעולם הולכים למזון. מלח משמש בייצור של שורה של מוצרים, כמו נייר, זכוכית,  גומי ועד דשנים, חומרי הלבנה, סבונים וחומרי ניקוי.

P3110215

לציטין סויה וחמניות – לציטין הוא קבוצת מולקולות שומניות המגינות על קרומי התא ומהוות חלק מהם. הוא מסיס במים ובשמן, מה שהופך אותו לחומר מתחלב שנמצא בשימוש נרחב בתעשיית המזון. הוא מצוי בחי ובצומח, וניתן להפיק אותו ממקורות שונים, כמו חלמון ביצה, לפתית, סויה או חמניות. בסדרת מספרי ה-E הסימון שלו הוא 322.

 

 

 

 

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות

מערכת "החיבור"

מערכת אתר "החיבור". שורת ההיכר שלנו עבור כתבות שנכתבו על ידי יותר מכותב אחד מזוהה

השאר תגובה

banner