קינת החצוצרה: מהיכן מגיעה תרועת האשכבה?

Bugler's trumpet

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנחנו מפרסמים את הסיפור הזה, שמסביר מהיכן מגיעה הנעימה הכה מזוהה שמקובל לנגן בטקסי זיכרון בעת הורדת הדגל או בלוויה צבאית.

מקורה של תרועת האשכבה, הוא במלחמת האזרחים האמריקנית, אבל קודם כל – הסבר קצר. בימי קדם כשקרבות התנהלו עם רובים, חרבות וסוסים, לחצוצרן, ה-bugler, היה תפקיד מיוחד: הנעימות שהוא ניגן, היו בעצם פקודות קרב לפרשים ולחיילים לבצע תמרון מסויים, לתקוף או לסגת. לצבא הבריטי יש מסורת ארוכה של נעימות חצוצרה שונות ומשונות לכל מיני פקודות קרב, וגם לציון קריאות שגרתיות יותר ביומם של חיילים, כמו קריאה לארוחת הצהריים או תרועת האשכבה, המסמלת את סוף היום ואת שחרור החיילים לשינה, עד תרועת ההשכמה של הבוקר. נהלים דומים היו קיימים בצבא האמריקני.

נחזור למלחמת האזרחים. ביולי 1862, גנרל דניאל באטרפילד מצבא הצפון, והחטיבה שבפיקודו חונים במישור האריסון שבווירג'יניה, ומלקקים את פצעיהם מהקרב שנודע בשם "קרב שבעת הימים", הקרב על בירת הקונפדרציה בריצ'מונד, וירג'יניה, שהיו עקוב מדם ובו נהרגו גם רבים מאנשיו של באטרפילד. באטרפילד, שרצה לכבד את אנשיו במשהו פחות שגרתי, מחליט לשנות את תרועה האשכבה השגרתית ששולחת את חייליו לכיבוי אורות.

הוא לקח נעימה ישנה, שכבר יצאה משימוש בצבא ארצות הברית עוד טרום מלחמת האזרחים. שמה של הנעימה, בתרגום חופשי, היה "סגרו את הברזים" – קריאה שקראה לחיילים להפסיק לשתות לשוכרה ולחזור לבסיס. הנעימה אגב, לקוחה מספר הדרכה רשמי של הצבא הסקוטי, מ-1835. באטרפילד השתמש בחמש התיבות האחרונות, האריך את התווים ויחד עם החצוצרן שלו בנו נעימה חדשה, שברבות הימים זכתה לכינוי Taps בגלל אותו הקשר נושן לסגירת ברזי הבירה במסבאות. הסבר אחר למקור השם Taps, הוא "הקשות". בהיעדרו של חצוצרן, מתופף היה מקיש שלוש הקשות בתוף כדי לסמן את סיומו של היום, והסימן המוזיקלי הזה כונה כך בעגת החיילים, ודבק גם בתרועת האשכבה שחיבר גנרל באטרפילד.

החצוצרן של באטרפילד ניגן את הנעימה כאות לסיום היום באותו ערב לח ביולי 1862 בווירג'יניה. למחרת היום פנו אליו עמיתיו ושאלו אותו איפה מצא את הנעימה היפה שניגן ערב קודם לכן. הוא סיפר להם. משם הנעימה התפשטה בצבא האיחוד, ועברה גם לצד השני, לצבא הקונפדרציה. הנעימה, שהפכה להיות התרועה הרשמית המנוגנת בלוויות צבאיות ובטקסים, ומנוגנת בקביעות בבית הקברות הצבאי הלאומי בארלינגטון, ווירג'יניה, שסמוך גם לפנטגון ולוושינגטון הבירה.

את פרסומה העולמי קיבלה Taps בלווייתו של הנשיא קנדי, ששודרה בשידור חי בטלוויזיה והראתה לעולם איך נראים טקסי קבורה צבאיים בארלינגטון, ואיך נשמעת הנעימה האמריקנית, שאומצה בידי צבאות אחרים כתרועת הכבוד האחרונה לחייל שנפל בקרב ומשחררת אותו ממשמרתו – גם בצבא ההגנה לישראל.

 

 

 

 

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 16 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

השאר תגובה

banner