האח האיטלקי והדרכון שלי

US Passport on the world map

למי שלא יודע, ביליתי את סוף השבוע שעבר ברומא. אחלה עיר. באמת. וגם האיטלקים נורא נחמדים. לקחתי איתי המחשב הנייד שלי לצרכים מגוונים: עוד פרק של גלקטיקה בטיסה, הזמנת כרטיסים מראש למוזיאון הוותיקן, שיחות לארץ במחיר אפסי ודואר אלקטרוני, כמובן. אפילו בחופשה נשארים מחוברים לתיבה.

והנה העניין: במלון שלי היה ווי-פי חינם, אבל כשביקשתי להתחבר אליו, ביקשו ממני פקידי הקבלה האדיבים להפליא רק בקשה קטנה, אם אפשר: את צילום הדרכון שלי. מיד כל המאמרים שלי בנושאי פרטיות ומעקב ממשלתי אחרי גולשים וכל מה שאני יודע בעניין צף ועלה בזכרוני, כמו גם החשד שלי.

סליחה? בשביל מה אתם צריכים את צילום הדרכון שלי? התעניינתי. פקידי הקבלה עדיין היו מאוד אדיבים. "אדוני, זה החוק. אם המשטרה תבוא לחפש אותך אחר כך. אנחנו צריכים לנהל רישום של כל המשתמשים בחיבור הרשת של המלון".

על אף שרישום משתמשים ברשתות ווי-פיי פתוחות הוא משהו שנתפס כפעולה שנעשית בעיקר במדינות בעלות משטרים אפלים כמו סין וסוריה, מסתבר שהוראה זו הוצאה גם באירופה ומחוקקים גם במדינות נאורות מחפשים בשנים האחרונות דרכים כיצד להתמודד עם ה"אינטרנט" הזו, בדרך כלל תוך פגיעה בפרטיות המשתמשים, בצורה או אחרת.

הצעד הכי משמעותי בנושא, אגב, היה דווקא השבוע – כאשר האיחוד האירופי הכניס לתוקף את התקנה המחייבת ספקיות אינטרנט לשמור רישום של פעילות הגולשים למשך שנה.

וכמובן שמסרתי את הדרכון שלי לצילום. יש לי ברירה? אני רוצה אינטרנט!

וזו בדיוק הבעיה.

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 16 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

6 תגובותהשמיעו קולכם

  • היי ניר,
    חגשמח.

    כמובן שתכננתי פיגוע… הרעידת אדמה? זה אני. ועכשיו ברצינות: כמובן שלא עשיתי שום דבר לא חוקי עם האינטרנט שלי, אבל הם מנהלים שם רישום לא מדויק. למשל, בערב ההגעה שלי האינטרנט היה פתוח. משמע – גלשתי על חשבון הרישום של דייר קודם בעל אותו IP מוקצה. הייתי יכול לבצע פשע כלשהו, וה"קרביניירי" היו באים לרדוף אותו, ולא אותי. הבעייתיות ברורה.

    בגלל זה, אגב, התעקשתי שחשבון המשתמש שלי יימחק כשעזבתי את המלון. במדינות טוטליטריות יותר יש לזה פתרון פשוט: רישום שעות הכניסה והיציאה של כל גולש.

  • וזה רק יילך ויהיה יותר גרוע. אבל אנשים כמו שתי תגובות מעליי שלא רואים מה הבעיה בזה, רק הולכים ומתרבים, והדור הבא כבר לא ירגיש את אי הנוחות הזו שאני ואתה מרגישים.

    לצורך הפרוטוקול, כנראה שהייתי מסרב אם הייתי במקומך והייתי עושה סיבוב בעיר בתקווה למצוא רשת אלחוטית זמינה ולא מאובטחת. אבל מי יודע?

  • היי בוריס,

    חגשמח.

    הייתי עושה את זה, אלמלא להסתובב בלילות ברומא, עם מחשב נישא עליך שמושך תשומת לב – זה לא מעשה חכם. זה כמו לענוד שלט: "בואו תרביצו לי ותכייסו אותי עכשיו". 🙂

  • "רישום משתמשים ברשתות ווי-פיי פתוחות" – מה פתוח ברשת הזאת בדיוק? הרשת הזאת היא פתוחה בדיוק כמו הרשת האלחוטית שיש לך בבית – כלומר פרטית, וגישה ניתנת אליה רק בתנאים שאותם קובע בעל הרשת. אני לא יודע מה דרישות החוק האיטלקי, אבל המלון רשאי, אם יבחר, לעשות רישום של המשתמשים, לצנזר להם את האינטרנט, וגם להקרין את שמותיהם ואת רשימת האתרים שאליהם נכנסו בטלויזיה האיטלקית (קריינית: מורן אטיאס!).

    בסופו של דבר, אם המלון הוגן, הוא ייתן לך פירוט על כל המגבלות המוטלות על השימוש באינטרנט, לא ישמור שום מידע מלבד פרטיך האישיים, ויעביר אותם רק לגורמים מוסמכים עם צו בית משפט – אבל מי שמחזיק ברשת פרטית, שבעליה נושאים באחריות חוקית למעשיך, חייבת לגרור זיהוי שלך מולם (העובדה שיכולת להשתמש בשם משתמש של מישהו אחר היא באמת פאשלה).

    הדבר לא באמת שונה לחברת השכרת רכב שלוקחת את פרטיך למקרה שתהיה מעורב, לדוגמא, בתאונת פגע וברח.

    ובלי קשר – טוב לראות אותך כותב שוב.

  • היי נמרוד,

    חג שמח וטעעעעייימממ (נהגה בסגנון עדות עסק שחור) גם לך, ותודה על הפרגון!

    אני מסכים עקרונית עם דבריך לגבי התנהלותו של בעל רשת פרטית, אבל הדיון פה הוא לא על בעלי הרשת – אלא על דרישות החוק והמידע שנאסף על ידי המדינה ורשויותיה – גופים צנטרליסטיים ובעלי כוח, שבמקורם נוסדו כמכשירים חברתיים ונועדו לשרת את העם – וברבות השנים הופכים פשוט לגופים שכל מה שמעניין אותם הוא שימור מוקדי הכוח, ומופעלים על ידי אנשים המונעים על ידי אותה מטרה בדיוק (קוראים להם פוליטיקאים).

    ונשאלת השאלה האם חובת איסוף המידע הזו, מנוצלת למטרות ראויות והאם המידע הזה נשמר כיאות. בארץ, הניסיון מלמד אותנו כי התשובה לשתי השאלות היא שלילית.

השאר תגובה

banner