"מסילות הן דינוזאור של העידן המודרני"

דירק אלבורן, מנכ"ל הייפרלופ

מנכ"ל הייפרלופ דירק אלבורן התארח השבוע בלופט הארעי של AWS (חטיבת שירותי הענן של אמזון), ולא רק שיצא למתקפה על אמצע היסעי ההמונים שאנחנו מכירים, הוא גם הציג את החלופה שבראשה הוא עומד, שלא רק חדשנית בטכנולוגיה שלה, אלא גם באופן הפעולה שלה.

לפי אלבורן, הסיבה העיקרית שהם בונים את הייפרלופ, היא התנועה של היום. פקקים, תאונות דרכים, זיהום אוויר. ועוד דברים שאנחנו במדינתנו הקטנה בכלל לא חושבים עליהם, אבל במקומות אחרים הם שיקול – כמו למשל עם מי אנחנו יוצאים על בסיס רומנטי כפונקציה של מרחק המגורים. "אנחנו מבזבזים חלק מבוטל מחיינו (תקועים) בתנועה", אומר אלבורן.

דירק אלבורן, מנכ"ל הייפרלופ

"מסילות הן דינוזאור של העידן המודרני", אומר אלבורן כשהוא מתכוון למערכות המסילות שנמצאות איתנו כבר כמה מאות בשנים. כך למשל, רוחב המסילות נקבע שרירותית לפי גורם עתיק: לפי הגלגלים של הכרכרות ברומא העתיקה… "עם מסילות קצת יותר רחבות, היינו יכולים להסיע יותר אנשים יותר במהירות", קובע מנכ"ל היירפלופ. "אין בזה היגיון כלכלי". לדבריו, עיריות וממשלות, שכיום מסבסדות את תחבורת הרכבות בעצם מפסידות כסף. בעיה אחרת היא שדות התעופה, שנמצאים סמוך לערים. עם פיתרון תחבורתי כמו הייפרלופ, שנעה במהירות של 1200 קמ"ש, יהיה אפשר להרחיק את שדות התעופה ממרכזי הערים ולהעביר אותם לשטחים פתוחים – ואנשים עדיין יוכלו להגיע בקלות ובנוחות בתוך דקות לטיסה שלהם, או שההייפרלופ אפילו תחליף קווי תעופה יבשתיים, כי היא במהירות יותר גבוהה ממטוס סילון.

מה זה בעצם הייפרלופ?

הייפרלופ הוא פתרון היסע המוני תיאורטי שהומצא עוד במאה ה-19. הייפרלופ דומה למערכות הדואר הפנאומטי שהיו נפוצות בשנות ה-60 וה-70, שהסיעו בתוכן דברי דואר בתוך קפסולות בצינורות וואקום. העיקרון זהה, רק בקנה מידה יותר גדול: כיום אפשר לבנות צינורות שמרבית האוויר מרוקן מהם כדי לבטל התנגדות, וכך יכולה קפסולה שבתוכה יושבים נוסעים, "לטוס" באמצעות הינע חשמלי במהירויות עצומות – כאמור, עד 1200 קילומטר לשעה. אמצעי היסע המונים שכזה מתחרה ישירות ולמעשה ייתר רכבות או מטוסים בקווים יבשתיים (תיאורטית, אין בעיה לבנות גם הייפרלופ טראנס אטלנטית, רק שזה יהיה פרויקט עצום ומורכב). הרעיון לאחרונה זכה לתחייה ולהייפ מחודש בזכות אילון מאסק שהחזיר אותו לתודעה הציבורית. כיום כמה וכמה חברות מתחרות ביניהן על בניה של קווי הייפרלופ ראשונים. החברה של אלבורן מתכננת נסיעה מסחרית ראשונה בעוד שלוש שנים.

הייפרלופ כשלעצמה היא פיתרון מפר סדר בתחום התחבורה הציבורית, והוא מאתגר את כל התפיסות שלנו לגבי תחבורה ציבורית והיסעי המונים ופותח בפנינו אפשרויות שכיום המרחק הוא מכשול להן, כמו לעבוד מאות קילומטרים ממקום המגורים שלנו, למשל. אלבורן מדבר על עלויות תפעול מאוד נמוכות וידידותיות לסביבה פי עשרות מונים (מכאן הפיתרון לזיהום האוויר), הוא מדבר על יצירת לחץ (או תת לחץ, למעשה) של עשרה פסקל לאורך עשרה קילומטר, ב-25 קילוואט שעה. בארצות הברית אנחנו מדברים על עלות חשמל זניחה של בערך 3 דולרים, לדבריו.

סיעור המונים

אבל אלבורן לא מסתפק בחדשנות של הטכנולוגיה שהוא מוביל, הוא גם מנסה לנהל חברה שלא פועלת על פי הקונבנציות המקובלות. כיום למשל, הציבור לא משתתף בתכנון ובביצוע של מסילות ורכבות. ישראל כץ לא ממש שואל אותנו איפה לפתוח תחנה או לאן לסלול מסילה. הייפרלופ עובדים אחרת – הם משתפים את הציבור בתכנון, ואלבורן מכנה זאת: crowd storming או בתרגום חופשי לעברית סיעור (מוחות) המונים. הייפרלופ הציגו לציבור הלקוחות העתידי שלהם שורה של סוגיות והנחות יסוד שמקובלות כיום וניסו לאתגר אותן –  האם אנחנו צריכים כרטיסים ? כיצד נוכל לייצר הכנסה נוספת מהנסיעה? ועוד סוגיות שכיום אף אחד לא שואל אותנו עליהן, כנוסעים.

דירק אלבורן, מנכ"ל הייפרלופ

דירק אלבורן, מנכ"ל הייפרלופ

וכמו בכל פעולת המונים, עלו רעיונות מקוריים. כך למשל, הייפרלופ בוחנים קונספט שנקרא "הנוסע העירום" – כלומר, איך אנחנו מסיעים ומוודאים תשלום עבור הנסיעה עבור נוסע שאין לו ארנק או סמארטפון? או לשתף גורמים אחרים במה שאלבורן מכנה "חוויית הנסיעה" כדי ליצור מוניטיזציה ולייצר רווחים. למשל, בקפסולה של הייפרלופ אין חלונות, אז כדי לפתור סוגיות של קלסטרופוביה, יהיו בקפסולה "חלונות וירטואליים" שהם בעצם מסכים (אלבורן ציין שהם גם בוחנים "גג שמש" וירטואלי). תרצו לשנות את התוכן? שלמו.

"אנחנו מאפשרים לאחרים להצטרף לפלטפורמה ולשנות את חוויית הנסיעה", אומר אלבורן. מנכ"ל הייפרלופ גם מביע ביטחון ביכולת שלו ושל מתחריו להקים את מיזם התחבורה השאפתני והמהפכני. "זו כבר לא שאלה של אם. זו שאלה של מתי", קובע דירק אלבורן.

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 15 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

השאר תגובה

banner
%d בלוגרים אהבו את זה: