גוגל פלוס, הכפתור האדום ומחאת האוהלים

במסגרת ההשקה של גוגל פלוס, הודיעה גוגל על מאמץ להעניק לכלל האתרים והשירותים שלה, מראה וממשק אחידים. זוהי יוזמה ברוכה, שדווקא מיקרוסופט מקיימת מזה זמן בשירותים שלה (באופן חלקי, אך נוכח). העיצוב החדש אמנם הוטמע כרגע רק בשירותים הגדולים (בגוגל תרגום, ספרים והשירותים הקטנים יותר עוד קיים הממשק הישן), מאוד צרמה לי העובדה כי כפתורי הפעולה בחלק מהמקומות נצבעו אדום.

בתודעה התרבותית המודרנית, אדום הוא צבע הדם, צבעה של הסכנה והשלילה. כפתורים של מעצורי חירום, שיגור טילים גרעיניים, הצבעות נגד וכסאות מפלט באסטון מרטין, כולם צבועים באדום.

גוגל קוראת תיגר על התפיסה הזו, ובעיניי זה מעט בעייתי כבחירת ממשק: מדוע כפתור הפעולה הראשי צריך להיות צבוע באדום? בדרך כלל אדום הוא הכפתור שמשמש אותי למחיקת וירוסים שמתגלים. למה אני צריך לחוש כאילו שיגרתי בטעות טיל גרעיני כל פעם שאני כותב מייל, או שהפעלתי אזעקה כללית בכל פעם שאני קובע פגישה? לא ברור. עם הגישה המתריסה של גוגל, ייתכן שהבחירה הזו נעשתה בכוונה – אנחנו נעניק לכפתור האדום משמעות חדשה.

מצד שני, כנראה שגם בגוגל מרגישים שהם הלכו רחוק מדי. עובדה, לאחרונה הם שינו בחזרה את צבעו של כפתור החיפוש הראשי, לכחול.

והערה אחרונה, פילוסופית קצת, על מחאת האוהלים: נראה שהמחאה הזו, היא לחיצה על הכפתור האדום החברתי ומשכה במעצור החירום של רכבת ההפרטה וכלכלת הקפיטליזם החזירי שעד כה שעטה באין מפריע. טוב שמישהו משך בידית, ועכשיו הבלמים צורחים. אולי זה יגרום לנהג הקטר קצת לחשוב.

וכדי שלא נסיים בנימה פסימית, ניתן את זכות הדיבור ל"הם". הגברים בשחור.

אולי תתחברו גם לאלה?

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 15 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

2 תגובותהשמיעו קולכם

השאר תגובה

banner
%d בלוגרים אהבו את זה: